פסק-דין בתיק ת"א 27507-10-10

התובע והנתבעים מתגוררים בבית משותף. דירת התובע נמצאת בקומת הקרקע ודירת הנתבעים בקומה ראשונה כאשר רצפת דירת הנתבעים היא תקרת דירת התובע.

התובע טוען כי במהלך השנה האחרונה נתגלו מוקדי רטיבות בדירתו שמקורם הוא בדירת הנתבעים. הרטיבויות התגלו בסלון,  באזור מרפסת השירות והמחסן בחלק האחורי של הדירה ובמטבח.

לטענת התובע, הנסמכת על חו"ד של המהנדס ברגמן,  מקור הרטיבויות בדירתו היא כדלקמן:

הרטיבות בסלון נובעת מהעדר איטום ראוי באזור פתח היציאה למרפסת החיצונית בחזית דרום שגורמת לחדירת מים לרצפת הנתבעים וגשם לדירת התובע. יתכן שיהא נגרמת גם מליקויים במרזב המרפסת של הנתבעים.

הרטיבות במרפסת השירות והמחסן נובעת מאיטום בלתי מספיק במרפסת הפתוחה בחזית צפון מערבית בדירת הנתבעים וכן קוטר קטן מדי של צינור הניקוז במרפסת זו.

הרטיבות במטבח נובעת מפגמים בחירורי וקופסאות מאסף של צנרת הדלוחין במטבח הנתבעים.

לאור האמור מבקש התובע בתביעתו את הסעדים הבאים:

א. מתן צו עשה שיחייב את הנתבעים לתקן את הדרוש תיקון בדירתם כך שתיפסק חדירת המים לדירתו.

ב. ליתן צו עשה שמורה לנתבעת לתקן את הליקויים שנגרמו לדירת התובע.

הנתבעים טוענים כי התמונה שצוררה בתביעה לקויה.

ראשית,  התובע הוא רק בעלים פורמלי של הדירה, בפועל היא נרכשה על ידי אחות התובע ובעלה אהרון לוי - שנתן את התצהיר התומך בתביעה, המתגוררים בדירה סמוכה.

שנית, לפני רכישת הדירה על ידי התובע התנהלו סביבה דיונים והליכים משפטיים בשל עבירות בניה ועשיית שימוש בחללים שסופחו לה מתוך השטח המשותף. עבודות אלה פגעו בצנרת הנתבעים  מבלי להודיע להם על כך. העבודות כללו הפיכת חצר מקורה למטבח של דירת התובע, חצר אחרת מקורה הפכה לאמבטיה, חלל אחר הפך לחדר כביסה ושירות וחלל נוסף לשטח מגורים. בנוסף סופחה גם גינת הבנין והפכה למעשה לחצר פרטית למרות שהיא רכוש משותף. בשל כל האמור הוגש כתב אישום נגד הבעלים הקודם של הדירה אימו של התובע, התובע ומר לוי. במקביל הגישו הנתבעים תביעה לבית משפט בשל האמור וכן הוגשה תביעה שכנגד בגין רטיבויות בדירה. בסופו של ההליך ניתן פס"ד  אשר הורה על שינויים בדירת התובע ודחה את התביעה בענין הרטיבות, לאחר שמונה מומחה מטעם ביהמ"ש.  בהליך הפלילי הורשעה אם התובע וניתן צו התאמה או הריסה.

התובע ומשפחתו ביקשו להכשיר את הבניה ולצורך כך הגישו בקשה לשינוי תב"ע ולאחר מכן למתן היתר שהתקבלו בחלקם תוך התנייתם בהריסת החלק הבלתי חוקי. הנתבעים טוענים כי ההריסה לא בוצעה.

 הנתבעים טוענים איפוא כי הטענות העולות בתביעה כבר נטענו בתביעה הקודמת ונדחו, כאמור, לאחר שביהמ"ש מינה מומחה שקבע שמקור הרטיבות אינו בדירת הנתבעים, אלא במזגן של התובע, בשיפועים בהם נבנה הבנין ובעבודות צנרת שביצע התובע.  הנתבעים טוענים עוד כי הם ביצעו עבודות איטום בשנת 2009. רק לאחר שהוכח שהאיטום תקין הם ריצפו את דירתם. הנתבעים טוענים עוד כי בשנת 2010 בוצע איטום חלקי בקיר דרומי על חשבונם וכן הם הציעו לב"כ התובע לבצע איטום כנדרש בשאר הקירות ובגג ולהתחלק בהוצאות אך ב"כ התובע התעלם מהפניה. באשר לחוה"ד  שהוגשה מטעם התובע טוענים הנתבעים כי נותן חווה"ד לא נכנס כלל לדירתם ולכן לא ניתן להסתמך על חוות דעתו באשר למקור הרטיבות, מה עוד שחוות הדעת עצמה לא קובעת באופן ודאי שמקור הרטיבות הוא דירת הנתבעים.

הצדדים והמומחה נחקרו.

מחקירת המומחה עולה כי הוא לא ביקש כלל להיכנס לדירת הנתבעים, הוא לא ראה חוות דעת קודמת שניתנו בגין הרטיבות, הוא לא בדק היתרי בניה ולא בדק אם דירת התובע בנויה לפי היתר.

המצהיר מטעם התובע לא ידע לאמר איזה חלק מהרטיבות היה גם בתביעה הקודמת ואיזה חלק חדש אך אישר כי מדובר ברטיבות באותם חדרים בהם היתה רטיבות גם בתביעה הקודמת. העד לא ידע להסביר מדוע המומחה לא הוזמן בחורף בזמן שהרטיבות פעילה.

הנתבעת העידה כי בוצע על ידם איטום ללא קשר לתביעה. האיטום בוצע על ידי אחיין של בעלה. לדבריה, בוצע איטום גם בקיר  של המבנה כי הקבלן סבר שהרטיבות באה מקיר זה. הנתבעת גם העידה על צינורות שהוחלפו בעת ביצוע השיפוצים על ידי התובע או מי שקדם לו כולל צינור הניזוק של מי הגשם מהמרפסת.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב ולאחר עיון בהם, בחוה"ד ובעדויות באתי למסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח ברמה הנדרשת כי הרטיבות בדירתו מקורה בדירת הנתבעים או באחריות הנתבעים ואלה הנימוקים: